כשהייתי ילדה, אמא שלי הייתה מקריאה לי ספר כמעט בכל ערב לפני השינה. היא עבדה כספרנית באחד מבתי הספר בעיר, ודרכה הכרתי המון ספרים. גם אבא שלי היה מקור עבורי לסיפורים, אבל לעומת אמא, הוא אהב להמציא אותם ובזכות דמיונו נכנסו לחיי ז'וז'ו הזבוב ומימי הפרפרית.

השנים עברו, אני התבגרתי והתפתחתי למקומות אחרים, אבל לפני כשנה הבנתי שאני רוצה לקחת את זכרון הילדות הזה ואת הדמויות שאבא שלי המציא, וליצור איתן סיפורים חדשים לגמרי. סיפורים שיעניקו לילדות ולילדים את כל מה שאני הייתי זקוקה לו כשהייתי ילדה, סיפורים שיפיגו את הבדידות שהרגשתי אז, סיפורים שייתנו גב לילדה הקטנה שבי ולעוד ילדות וילדים רבים.

ז'וז'ו ומימי הם החברים הכי טובים, כאלה שתמיד יהיו שם זה בשביל זה לא משנה מה. הקשר בנים מבוסס על מערכות יחסים דומות שיש לי בחיים, אבל בעיקר הם מייצגים את הקולות הפנימיים שבראש לי ואת הדרך שבה למדתי ועדיין לומדת לתמוך בעצמי.

דרך ז'וז'ו ומימי הייתי רוצה לעזור לילדים לתת מקום לכל הרגשות שלהם, גם לאלה שלא כל כך קל לתת להם מקום. הבנתי שאני מעוניינת לקחת נושאים שנחשבים "מורכבים", לפשט אותם ולהנגיש אותם, במטרה שכל אחד יוכל להתחבר. אני מאמינה שכשאנחנו לומדים לתת מקום לרגשות שלנו, הכל הופך לקל יותר. התחושה הכבדה שאנחנו סוחבים איתנו משתחררת, נוצר מקום עבורנו להביע את עצמנו בצורה נקייה, אנחנו מרגישים יותר חופשיים ואפילו- פחות בודדים.